בשבועות האחרונים אנו עדים למספר רב של ידיעות בעיתונות הכלכלית שעוסקות ברכישות מניות של בעלי עניין. קרי, כאלה שבידיהם 5% ומעלה משווי חברה. הרכישות מתבצעות דווקא בתקופה בה השוק נמצא בירידה. לכאורה, שוק יורד נתפס כהזדמנות לרכוש מניה במחיר אטרקטיבי אולם טרם נצא למסע קניות חשוב להבין ולהפנים- שיקולים לקניה ומכירה של בעלי עניין שונה במהות משיקולים של "משקיע כורסא", שהם למעשה רוב הציבור, המקבל החלטות וניזון מהעיתונות הכלכלית ואמצעי התקשורת.
הסיבה המרכזית לשוני בין שני הקהלים, העסקי ו"משקיע הכורסא" היא, שמשקיע עסקי משקיע לטווח ארוך, הוא קונה חברות ומפעיל מערכת שיקולי מאקרו שיניבו לו תוצאות שנים מהיום. הפעלת שיקול לטווח ארוך הופכת את מרכיב מחירה הנוכחי של המניה לפחות רלוונטי, מתוך הבנה כי בשוק שמתנהג במחזוריות המניה תתקן את עצמה. לעומתו, "משקיע הכורסא", המייצג למעשה את רוב ציבור המשקיעים, קונה מניות במטרה לממש רווחים בטווח זמן שבין שבועות לחודשים. כאשר על הכף מונחות שתי אסטרטגיות השקעה שונות, הרי שמערכת השיקולים של כל אחת מהן היא בהכרח שונה.
בהעדר מידע זמין ממקור מהימן ומוסמך, פרט לעיתונות הכלכלית, מנסה "משקיע הכורסא" להתחקות אחר צעדיו של המשקיע העסקי ולהתלוות אליו באילנות גבוהים - בבחינת "מה שטוב לכרישים הגדולים ודאי טוב גם בשבילי". על פי רוב, שיקול זה יסב ל"משקיע הכורסא" הפסד.
פרסוםבניגוד למשקיע העסקי, שם כאמור, מחירה הנוכחי של מניה הופך לשיקול משני בכלל השיקולים המנחים את הפעילות הרכישה/מכירה, הרי "שמשקיע כורסא" צריך וחייב להתחשב במחירה הנוכחי בעת הרכישה ולהתייחס אליו כפרמטר מרכזי - הרי מדובר בכספו הפרטי ולא בכספי משקיעים חיצוניים.
המבחן המרכזי שצריך המשקיע הפרטי להפעיל, בבואו לרכוש מניה, הוא מבחן ה"מגמה" - עליו לרכוש מניות כאשר הם במגמת עליה ולא בגלל מחיר "אטרקטיבי". מחיר אטרקטיבי משמעו לנסות ולהמר על "מחיר תחתית של מניה" - זו משימה כמעט בלתי אפשרית.
כדי להמחיש את הדברים אפשר לבחון את התנהלות הדולר מול השקל. משקיעים שניסו לסמן תחתית לצניחתו של הדולר ולקנות באותה הנקודה, מתוך חשיבה שגרוע מזה לא יכול להיות, הופתעו כל יום מחדש מהשיאים השליליים של הדולר ורשמו לעצמם הפסדים.
אם כך, כיצד ניתן להעריך מתי נכון להשקיע בשווקים?
בשלב זה יש לבחון היטב את רמות התמיכה בשוק האמריקאי ובשוק הישראלי. עצירה על רמות אלו ויציאה לדרך של מגמת עליה תשמש לנו, המשקיעים הפרטיים, איתות שהמגמה היא מגמת עליה ועוגן יציב לבסס על פיו החלטות של קניה, קרי, לחזור לפוזיציות לונג בשווקים.
הסיבה המרכזית לשוני בין שני הקהלים, העסקי ו"משקיע הכורסא" היא, שמשקיע עסקי משקיע לטווח ארוך, הוא קונה חברות ומפעיל מערכת שיקולי מאקרו שיניבו לו תוצאות שנים מהיום. הפעלת שיקול לטווח ארוך הופכת את מרכיב מחירה הנוכחי של המניה לפחות רלוונטי, מתוך הבנה כי בשוק שמתנהג במחזוריות המניה תתקן את עצמה. לעומתו, "משקיע הכורסא", המייצג למעשה את רוב ציבור המשקיעים, קונה מניות במטרה לממש רווחים בטווח זמן שבין שבועות לחודשים. כאשר על הכף מונחות שתי אסטרטגיות השקעה שונות, הרי שמערכת השיקולים של כל אחת מהן היא בהכרח שונה.
בהעדר מידע זמין ממקור מהימן ומוסמך, פרט לעיתונות הכלכלית, מנסה "משקיע הכורסא" להתחקות אחר צעדיו של המשקיע העסקי ולהתלוות אליו באילנות גבוהים - בבחינת "מה שטוב לכרישים הגדולים ודאי טוב גם בשבילי". על פי רוב, שיקול זה יסב ל"משקיע הכורסא" הפסד.
פרסוםבניגוד למשקיע העסקי, שם כאמור, מחירה הנוכחי של מניה הופך לשיקול משני בכלל השיקולים המנחים את הפעילות הרכישה/מכירה, הרי "שמשקיע כורסא" צריך וחייב להתחשב במחירה הנוכחי בעת הרכישה ולהתייחס אליו כפרמטר מרכזי - הרי מדובר בכספו הפרטי ולא בכספי משקיעים חיצוניים.
המבחן המרכזי שצריך המשקיע הפרטי להפעיל, בבואו לרכוש מניה, הוא מבחן ה"מגמה" - עליו לרכוש מניות כאשר הם במגמת עליה ולא בגלל מחיר "אטרקטיבי". מחיר אטרקטיבי משמעו לנסות ולהמר על "מחיר תחתית של מניה" - זו משימה כמעט בלתי אפשרית.
כדי להמחיש את הדברים אפשר לבחון את התנהלות הדולר מול השקל. משקיעים שניסו לסמן תחתית לצניחתו של הדולר ולקנות באותה הנקודה, מתוך חשיבה שגרוע מזה לא יכול להיות, הופתעו כל יום מחדש מהשיאים השליליים של הדולר ורשמו לעצמם הפסדים.
אם כך, כיצד ניתן להעריך מתי נכון להשקיע בשווקים?
בשלב זה יש לבחון היטב את רמות התמיכה בשוק האמריקאי ובשוק הישראלי. עצירה על רמות אלו ויציאה לדרך של מגמת עליה תשמש לנו, המשקיעים הפרטיים, איתות שהמגמה היא מגמת עליה ועוגן יציב לבסס על פיו החלטות של קניה, קרי, לחזור לפוזיציות לונג בשווקים.
רועי ראובן-מנכ"ל משותף במכללת פסגות
http://www.psagot.org
http://www.psagot.org
